יום שישי, 22 ביולי 2011

מה צופן העתיד בחובו? – מזל סרטן

לאור עליית העונה השנייה של הסדרה מזל סרטן, או בשמה הלועזי The Big C, החלטתי לכתוב עליה פוסט. מכיוון שהפרק הראשון בעונה השנייה כבר שודר בארץ אני מתפתה לכתוב פוסט ללא ספוילרים ולהישאר עם הקצב הישראלי. על כן, הפוסט ידבר על סוף העונה הראשונה והפרק הראשון בעונה השנייה ששמו Losing Patients, הוא שודר בארה"ב ב27.06.11 ובארץ השבוע. אם לא צפיתם בו המשך הקריאה יפגע בצפייתכם.

future

לעונה הראשונה של מזל סרטן היה כיוון ברור, קאת'י ג'יימסון גוססת מסרטן ולכן מחליטה לחיות. היא מסרבת להכניס את בעלה הביתה ולא מספרת לאף אחד מבני המשפחה על המחלה ונוצר מצב מעניין, כאשר כל האנשים שמקיפים אותה מנסים להבין את קאת'י החדשה, המשוחררת, שלוקחת סיכונים, מתנסה וחווה. לקראת סוף העונה, קאת'י סיפרה לבעלה והחזירה אותו לחייה, החליטה לנסות הליך טיפולי ולכן גם נאלצה לספר לבנה. מרלין, שידעה כבר תקופה, התאבדה ושון, אחיה, נותר באפלה, אך גילה שהוא מצפה לילד עם רבקה.

כשהעונה הראשונה נגמרה נותרתי תוהה על כנה של העונה השנייה, לאן ממשיכים מכאן? כשקאת'י בוחרת להתמודד, הצד המשוחרר ולוקח הסיכונים שלה נעלם והתמודדות בני המשפחה תופסת חלק מרכזי יותר בסדרה וכך גם העונה נפתחה.

אדם, בנה של קאת'י, מקבל יעוץ פסיכולוגי כדי להתמודד עם החדשות אודות אימו. נראה שהוא בסדר ומגיב כצפוי, אך כמו שקאת'י אומרת לו בסוף הפרק "There's no such thing as truly normal" ומן הראוי שנראה איך החדשות השפיעו עליו במהלך העונה.

sean רבקה, חברתה, מגלה בערך באמצע הפרק אודות הסרטן ועושה את ההפך הגמור ממה שקאת'י מבקשת ממנה. אחרי שהיא חושבת רק על איך וכמה זה ישפיע עליה, היא הולכת ומספרת לשון. שון, הסובל מהפרעה דו קוטבית, מגיב רע לחדשות. לא רק שהוא מסרב לעבור לגור עם רבקה תחת קורת גג, הוא ממש מקים מחאה אל מול בית אחותו (מה לעשות, הוא גר בדיוק מולה). ההשפעה עליו היא מיידית וכנראה שנראה אותו מתמודד עם רבקה, הילד ומגורים בתוך בית, לצד המחלה של קאת'י והתמודדות עם מצבו הנפשי.

todd טוד ופול שניהם מתחברים לעלילתה של קאת'י ושניהם כבר ידעו בעונה הקודמת. טוד, הרופא, סיפק את הטיפולים להם היה מסוגל ואינו יכול לעזור ולצערנו דרכו עם קאת'י נגמרת. אינני יודעת אם יחזור בהמשך העונה, אך לא נראה כך וחבל. אהבתי את זה שהוא מוקסם ממנה, אהבתי שאכפת לו והוא מהווה את הצד הרגיש לצד הציניות שלה וההכרה במותה הקרב ואהבתי את חוסר הניסיון שלו.

paul פול, ממשיך מהעונה הקודמת לעשות כל שביכולתו כדי לעזור ולהיות שותף בכל צעד בתהליך. פול עדיין מנסה לפצות על שנים של נישואים לא מאושרים ולתת לקאת'י את היחס שלו היא ראויה. נראה שהוא גם צריך להתמודד עם החדשות, במישור הנפשי ולא המעשי המיידי כמו שהוא עושה מאז שהוא גילה וצפוי שהוא ישבר בסוף. הוא רגיל שהיא עושה הכל בשבילו, עכשיו הם התחלפו והוא עושה הכל בשבילה – אבל זה לא יכול להמשיך ככה לנצח.

cathy ואחרונה חביבה, קאת'י ג'יימסון בעצמה. מבחינת הסרטן, אני שמחה לראות שהתסריטאים לא השתפנו והיא עדיין גוססת, הטיפול מסוף העונה לא שינה את המצב כהוא זה. קאת'י הפכה להיות הרבה יותר פעילה במלחמה שלה נגד הסרטן והלכה להשיג את הטיפול מרופא נחשב בתחום. מבחינה נפשית, נראה שהיא מתמודדת, מכירה בעובדה שהיא גוססת ומנסה לשנות את זה, לא מסתירה יותר ולא מוותרת, אך עדיין מוטרדת. המוות והתאבדותה של מרלין רודפים אותה בחלומות והזיות לכל אורך הפרק והיא יודעת בבירור מה היא לא רוצה, היא לא רוצה למות. בצד המעשי היא לא שוכחת להתייחס לנושא בהומור רב ולשמור על התעוזה שלה, כמו הסצינה המבדרת שבה היא הולכת לדרוש שד"ר שרמן ייקח אותה כמטופלת.

על הנייר (או צג המחשב, במקרה שלנו) נראה שהכיוון ברור, לכל דמות צפויה התמודדות אבל עם קאת'י עצמה יש בעיה. כאשר לקאת'י אין סודות, הצד הפרוע כבר שוחרר והיא חזרה לבעלה, האם הסדרה עדיין תעניין אותנו? האם טיפול בסרטן זה מה שיחזיק את דמותה של קאת'י במרכז הסדרה? מה הכיוון החדש שלה? 
באשר לדמויות המשנה שתופסות תפקיד יותר מרכזי והעלילות שלהן הולכות ומתפתחות, האם תהליך ההתמסדות ובניית המשפחה של שון בכלל קוסם לנו? האם ההתמודדות של פול עם יחסי הכוחות החדשים בנישואים שלו מושכים אותנו? והאם אדם שעובר תהליך התבגרות בידיעה שאימו גוססת מרתק אותנו? אני חוששת שלא.

thomas2

אחרי שצפיתי כבר בארבעה פרקים מהעונה [שליש עונה, כי מדובר בעונות קצרות] התחושה היא שהעונה היא קצת גישוש באפלה וללא כיוון ברור. פרק פתיחת העונה היה מצוין, מצחיק, מעניין ומבטיח, עם צביטה קטנה בלב, כאשר חשבנו לרגע שתומאס, הכלב, מת. אך לבנתיים ההמשך אכזב. אני מקווה שלמרות האכזבה הנוכחית, כן יש לעונה כיוון מבחינתה של קאת'י שהוא לא עוד הקצנות והתפרעויות כמו בעונה הראשונה, אך גם לא שיפור פתאומי במצבה. אני מקווה שיש לה כיוון שאני פשוט עדיין לא רואה כי בסה"כ אני נהנית מהסדרה.

אשמח כרגיל לתגובות. מה אתם חושבים על הסדרה? העונה הראשונה והשנייה? אנא, אם התגובות מכילות ספוילר לפרקים שטרם שודרו בארץ, תרשמו בתחילת ההודעה למען שאר הקוראים.

יום ראשון, 17 ביולי 2011

על מה שבין קומיוניטי וגלי - מועמדויות לאמי 2011

עוד כשהייתי ילדה אהבתי לצפות בטקסי פרסי הטלוויזיה (גלובוס הזהב והאמי). היה משהו בלראות את השחקנים של הדמויות הטלוויזיונית האהובות עלי עולים על במה, מדברים בקול רועד ומודים למשפחה, לחברים וגם למעריצים על שהביאו אותם למקום הזה. פתאום הדמות שאיתה הזדהיתי על בסיס שבועי הפכה לבן אדם רגיל, נרגש ושונה מהדמות ומקבל הכרה על עבודה במדיום שלצערי עד היום מזלזלים בו.
ובכל זאת כשגדלתי הדברים קצת השתנו, הצפייה בטקסים בשבילי, היא ממקום הרבה יותר מודע וההכרות עם השחקנים לעומת דמויות גם היא כבר השתנתה. מה שנשאר אותו דבר זה בעיקר ההנאה.
בפוסט זה אפרסם את רשימת המועמדויות ואח"כ קצת אדבר על ממי לדעתי התעלמו, מה משמח לראות ברשימה הזאת ועוד..חשוב לי לציין שכמו בפוסט שכתבתי על גלובוס הזהב מדובר בדעה אישית שאינה תמיד מבוססת על צפייה בסדרות (והלוואי והיה לי זמן לצפות בכולן!)

נתחיל מרשימת המועמדויות:

רשימת המועמדויות - דרמה

סדרת הדרמה הטובה ביותר:
"אימפריית הפשע"
"דקסטר"
"אורות ליל שישי"
"משחקי הכס"
"האישה הטובה"
"מד מן"

השחקנית הטובה ביותר בדרמה:
קת'י בייטס, "Harry's Law"
קוני בריטון, "אורות ליל שישי"
מירל אינוס, "The Killing"
מריסקה הרגיטיי, "חוק וסדר"
ג'וליאנה מרגוליס, "האישה הטובה"
אליזבת מוס, "מד מן"

השחקן הטוב ביותר בדרמה:
סטיב בושמי, "אימפריית הפשע"
קייל צ'נדלר, "אורות ליל שישי"
מייקל סי הול, "דקסטר"
ג'ון האם, "מד מן"
יו לורי, "האוס"
טימותי אוליפנט, "ג'סטיפייד"

שחקנית משנה בדרמה:
קלי מקדונלד, "אימפריית הפשע"
כריסטינה הנדריקס, "מד מן"
מישל פורבס, "The Killing"
ארצ'י פנג'אבי, "האשה הטובה"
מארגו מרטינדייל, "Justified"
כריסטין ברנסקי, "האישה הטובה"

שחקן משנה בדרמה:
ג'ון סלאטרי "מד מן"
אנדרה ברויאר, "גברים בגיל הזה"
וולטון גוגינס, "Justified"
פיטר דינקלג', "משחקי הכס"
ג'וש צ'ארלס, "האישה הטובה"
אלן קאמינג, "האישה הטובה"

רשימת המועמדויות - קומדיה

הקומדיה הטובה ביותר:
"המפץ הגדול"
"Glee"
"משפחה מודרנית"
"המשרד"
"מחלקת גנים ונוף"
"רוק 30"

השחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית:
אדי פאלקו, "האחות ג'קי"
טינה פיי, "רוק 30"
לורה ליני, "מזל סרטן"
מליסה מקארתי, "מייק ומולי"
מרתה קלייטון, "Raising Hope"
אמי פולר, "מחלקת גנים ונוף"

השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית:
אלק בולדווין, "רוק 30"
לואיס סי קיי, "לואי"
סטיב קארל, "המשרד"
ג'ים פרסונס, "המפץ הגדול"
ג'וני גלקי, "המפץ הגדול"
מאט לבלנק, "Episodes"

שחקנית משנה בקומדיה:
ג'יין לינץ', "גלי"
בטי ווייט, "שוות בקליבלנד"
ג'ולי בואן, "משפחה מודרנית"
קריסטן וויג, "סאטרדיי נייט לייב"
ג'יין קרקאוסקי, "רוק 30"
סופיה ורגארה, "משפחה מודרנית"

שחקן משנה בקומדיה:
ג'ון קרייר, "שני גברים וחצי"
כריס קולפר, "גלי"
ג'סי טיילר פרגוסון, "משפחה מודרנית"
אד אוניל, "משפחה מודרנית"
אריק סטונסטריט, "משפחה מודרנית"
טיי בורל, "משפחה מודרנית"

תוכניות ריאליטי

תוכנית ריאליטי:
"So You Think You Can Dance"
"המירוץ למיליון"
"פרויקט מסלול"
"אמריקן איידול"
"רוקדים עם כוכבים"
"טופ שף"

מנחה בתוכנית ריאליטי:
ג'ף פרובסט, "הישרדות"
קאט דילי, "So You Think You Can Dance"
פיל קוגן, "המירוץ למיליון"
טום ברגרון, "רוקדים עם כוכבים"
ריאן סיקרסט, "אמריקן איידול"

אז אלה המועמדים ולאור הרשימה הזאת אני מוצאת את עצמי מתבוננת ותוהה מה המדד שלפיו נבחרו המועמדים. בקטגוריית הדרמות המועמדים העיקריים הם של סדרות האיכות, סדרות שמבקרים אוהבים ושיש באז כללי סביבן ואילו בקטגוריית הקומדיה אני בעיקר רואה בלבול. מצד אחד, הקטגוריה עצמה היא בעייתית מאוד. פעם קומדיות בטלוויזיה היו סיטקומים, הכל היה מאוד פשוט - סיינפלד, חברים, כולם אוהבים את ריימונד ופרייז'ר היו בין הסדרות שקיבלו מועמדות ולמרות הבדלים באיכויות הכתיבה והמשחק המבנה היה דומה ועל כן, הקטגוריה ברורה. כיום יש לנו בקטגוריה של הקומדיה תוכניות היברידיות שונות וגם סיטקומים קלאסיים: גלי (דרמה קומית מוזיקלית)  המשרד (סינגל קמרה - "הסיטקום החדש") והמפץ הגדול (סיטקום קלאסי) וכשמדובר בשחקני קומדיה מצטרפות גם הדרמות הקומיות של שואוטיים (כדוגמת אפיסודס והאחות ג'קי) ונוצרת בעיה.
אם תשאלו אותי נוצרת בעיה ממש גדולה מכיוון שכריס קולפר הוא באמת שחקן דרמטי טוב ועל אידי פלקו אין בכלל מה לדבר, אבל טינה פיי ואיימי פולר הן שחקניות קומיות מבריקות! הקטגוריה היא קומדיה אבל המדד הוא שונה, כריס קולפר זכה בגלובוס הזהב וזה לא היה על התזמון הקומי המבריק שלו, כנ"ל לגבי אידי פאלקו שזכתה באמי שנה שעברה ועלתה לבמה ואמרה שהיא לא מצחיקה. כרגע נראה שהנפגעים העיקריים הן הקומדיות, אלו שהן באמת קומדיות, שלא זוכות להערכה שמגיעה להן.
אני חושבת שצריך לשקול קטגוריה חדשה של דרמה קומית, בהתאם לשינוי שעברה הטלוויזיה. לשמחתי, לא רק אני חושבת ככה אז אולי זה יקרה. לצערי, אם זה יקרה זה כנראה ייקח עוד כמה שנים טובות ועדיין הרבה סדרות יפסידו בגלל שהיו בשיאן בשלב הביניים הזה.

אם כך, מי הן הסדרות שנפגעות משלב הביניים הזה? במקום הראשון בקטגוריית "הסדרה שהאמי מתעלם ממנה ללא כל בושה" היא קומיוניטי. קומיוניטי הנפלאה זוכה להתעלמות מוחלטת כבר שתי עונות, ואני מצטערת, אולי לעונה הראשונה היה אפשר להישאר אדישים, אבל לשנייה? ממש לא. דני פודי ודונלד גלובר (המגלמים בסדרה את עבאד וטרוי, בהתאמה) לא זכו למועמדות כשחקן משנה בקומדיה, כשבקטגוריה נבחרו כל ארבעת השחקנים של משפחה מודרנית! אליסון ברי הנהדרת גם הייתה ראויה למועמדות לדעתי (מגלמת את אנני בסדרה) ולבסוף הסדרה עצמה כסדרה קומית.
את הבאז סביב משפחה מודרנית אני לא מבינה, ראיתי חצי עונה וזה פשוט לא הצחיק אותי (ואיזה כיף שאני לא היחידה שחושבת ככה), אבל נניח..מה שעוד יותר מפתיע אותי הוא שגלי זכתה למועמדות על סדרה קומית. בעונה הראשונה שמחתי שהם קיבלו מועמדות, באמת היה מדובר בסדרה חדשה, מרעננת, מצחיקה וסאטירית אבל העונה השנייה הייתה שמרנית, מחנכת ומבחינת תוכן - חסרת כיוון, לא קוהרנטית..לא הייתה עלילה! לא הייתה עלילה והם זכו במועמדות, על שום מה ולמה? אחת מהתעלומות הגדולות.

סדרה נוספת שנעדרת מרשימת המועמדויות היא קוגר טאון. אני יודעת, אתם יכולים להגיד שלא מדובר ביצירת מופת ואני אסכים, לא מדובר באחת הסדרות הטובות, היא בכלל לא מתקרבת לקומיוניטי אם תשאלו אותי, ולכן אולי לא זכאית למועמדות בקטגוריות הסדרה הקומית הטובה ביותר, אבל קורטני קוקס (שהאמי ממש אוהב לשנוא, על כל שנותיה בחברים היא לא זכתה במועמדות אחת!) וביזי פיליפס (המגלמת את לורי בסדרה) בהחלט ראויות להכרה, אך לא זכו בה.

ברשימת ההפתעות בקומדיה - נחמד לראות שאד אוניל סוף סוף זוכה להתייחסות באמי ומקבל מועמדות בפעם הראשונה (כן, בפעם הראשונה אי פעם!) חבל שזה יחד עם כל הקאסט היותר מדי מוערך של הסדרה היותר מדי מוערכת הזאת. מליסה מקארת'י גם זכתה למועמדות הראשונה שלה, ועם כמה שזה משמח אותי, סליחה, אבל מייק ומולי זאת סדרה גרועה בעיני והמועמדות שלה ממש תמוהה, אבל שמור לי מקום מיוחד בלב בשביל סוקי סיינט ג'יימס מבנות גילמור. אם היא תזכה, אני אעמיד פנים שזה על תפקידה כסוקי, כדי להרגיש יותר טוב. בנוסף לכך, נחמד לראות את מחלקת גנים ונוף מקבלת קצת מועמדויות, אינני צופה בה אבל קראתי שעדיין מאוכזבים מכך ששחקני המשנה שלה לא זכו למועמדות, אבל לפחות איימי פולר והסדרה עצמה!

הגענו לדרמה. בדרמה, איך אני אנסח את זה? משעמם. בדרמה משעמם. למה? כי הרשימה פחות או יותר יציבה וצפויה. המתחרה החדשה שנכנסה לרשימה היא משחקי הכס, שלא היה ספק בכלל שתכנס ומלבדה הכל נשאר פחות או יותר אותו דבר. הייתי אומרת שמישהו עף מהרשימה על חשבונה, אבל זה לא קרה..שובר שורות נעדרת מרשימת המועמדויות רק בגלל שלא שודרו פרקים חדשים בשנה האחרונה (בין התאריכים שלפיהם ניתן להגיש מועמדות).

ובכל זאת כמה דברים ששווה לציין:
אליזבת' מוס הגישה מועמדות לשחקנית ראשית בדרמה וקיבלה מועמדות. (שנה שעברה היא הגישה מועמדות על שחקנית משנה וחבל כי היא ראשית וטובה. נחמד לראות שהיא ממקמת את עצמה במקום הראוי לה)
לעומתה, ג'נוארי ג'ונס לא זכתה למועמדות בכלל (אחרי ששנה שעברה היא הגישה כשחקנית ראשית וקיבלה מועמדות!) ואם כמה שקצת עצוב כי לאחרונה קוטלים את השחקנית ואת יכולות המשחק שלה, גם משמח.
בקטגורית שחקן ראשי בדרמה, המשחק פתוח לכולם ומדובר באחת השנים המעניינות! אחרי ששלוש שנים ברציפות בריאן קרנסטון קטף את הפרס על משחקו המשובח בשובר שורות, התפנה המקום וכעת מועמדים 6 שחקנים נפלאים שמגלמים דמויות מורכבות, בסדרות טובות ומפגינים משחק מצוין. אף אחד מהם לא זכה בעברו באמי, לא על התפקיד הנוכחי ולא על תפקידים קודמים ומעניין לראות מי ייקח. (עד שנה הבאה, שקרנסטון יחזור למירוץ ויזכה שוב. ;))

למרות שהבעיה בקטגורית הקומדיה היא גדולה יותר בעיני, גם בקטגורית הדרמה קיימת בעייתיות, משתי סיבות. האחת היא הכבלים והשנייה היא ז'אנר המד"ב. רוב הסדרות שזוכות למועמדות הן סדרות כבלים ונראה שהמשחק לא הוגן כי בכבלים הכל מותר. הפרקים ארוכים יותר, השפה משוחררת יותר, הקצב איטי יותר, הסטים עשירים יותר והחופש היצירתי רב הרבה יותר. מכיוון שבכבלים המשחק הוא פחות על רייטינג ויותר על קהל יעד רשתות הכבלים מרשות לעצמן לקחת את הזמן עם סדרות וליצור סדרות פופולריות פחות אך מוערכות יותר. ברשתות השידור המשחק הוא שונה ואם אתה לא מביא קהל יבטלו אותך והסדרות הן לרוב בעלות קצב יותר מהיר, מוגבלות ל45 דקות לפרק, יש הגבלות שפה רבות ובכללי הצנזורה והחופש היצירתי מוגבל. הסדרות הן לא פחות טובות ויש לא מעט יצירות מופת ברשתות, אבל כשזה נוגע לאמי, הכבלים דוחקים את רשתות השידור הצידה וסדרות טובות אחרות לא זוכות להתייחסות.
בכל הנוגע למד"ב, נראה שגם את הז'אנר הזה האמי לא מעריך וסדרות מהז'אנר לא זוכות להכרה. קצת קשה לי להרחיב על זה כי אני בעצמי אינני צופה במד"ב ופנטזיה לרוב, אך קראתי ושמעתי תלונות רבות בנושא, בעיקר כשהשנה הפספוס הגדול היו השחקנים של הסדרה פרינג' שלא זכו למועמדות, דובר בעיקר על אנה טורב וג'ון נובל.

מקריאה, צפייה וכתיבה על האמי אני מגיעה למסקנה אחת והיא שהטקס כבר הרבה פחות רלוונטי. בעקרון, הרעיון בתכלית שלו, לתת פרס על סדרה טובה יותר מאחרת, הוא מטופש (כמו תחרות של יופי, כמו הרבה תחרויות בעצם..) אבל נראה שמשנה לשנה המועמדים פחות ופחות מייצגים את דעת הקהל ואף המבקרים. ועל כך נודה כעת על טקס פרסי מבקרי הטלוויזיה, שהתחיל את דרכו השנה (!) ונתן כבוד לאנשים שראויים לו (!). למקרה שפספסתם/לא שמעתם/לא ראיתם (האמת, הוא היה די קטן ואינטימי, לא היה מה "לראות" ממש) אתם מוזמנים לראות את רשימת המועמדים והזוכים.

עד כאן להפעם, אשמח לשמוע תגובות ודעות. מקווה שנהניתם! :)