יום רביעי, 26 ביוני 2013

כולנו בסירה אחת והיא טובעת–מד מן, סוף עונה


partners table
על הפרק האחרון בעונה השישית של מד מן, In Care Of ששודר בארה"ב בתאריך 23.06.13.
אם טרם צפיתם הימנעו מהמשך קריאה.

אני לא מרבה לכתוב על מד מן בעיקר כי אני חושבת שאני אפספס נקודה חשובה, לא אבין נכון או לא אדע, אך החלטתי שעל סוף העונה הזה, שפשוט שבר את ליבי, אני חייבת לכתוב ולסכן חוסר הבנה ואת הביקורת שתתלווה אליה.
עוד לא החלטתי איך אני מסכמת את העונה. התחושות שלי במהלכה נעו מכעס ואכזבה להתלהבות מחודשת ובסוף ממש התרגשות אמיתית, אני צריכה לצפות בה שוב ולהחליט. בפרק המסכם את העונה סיימתי הרגע צפייה שנייה ולכן אכתוב כמה מילים.
הפרק הזה היה אחד הפרקים המרגשים בסדרה, אני חושבת שהיחיד שהעציב אותי באותה המידה היה המזוודה שהוא הפרק האהוב עלי בסדרה ושודר בעונה 4. אז מה היה בפרק הזה ששבר אותי כ"כ?
peggy-don
don-don
קודם כל פגי. פגי היא אחת הדמויות האהובות עלי בסדרה וכרגיל בתחום הרומנטי היא חווה עוד שברון לב. מה שאפילו יותר מכעיס בשברון הלב שלה הוא שאני אפילו לא יכולה באמת לכעוס על טד. אני מעריכה אותו, אני שמחה ותומכת בבחירה שהוא עשה. נכון, הוא בורח, אבל הוא לא בורח מהמשפחה שלו, הוא בורח ממה שיפרק את המשפחה שלו ובמקרה הזה זו אישה שהוא באמת באמת אוהב.
הכי עצוב זה כשפגי מבינה ואומרת לו "well aren't you lucky to have decisions". לנשים, כרגיל, אין בחירה וגם כשהיא נכנסת לנעליו של דון בסוף הפרק זו לא בחירה שלה, אלא שוב של טד.
כמה עצוב על פגי, כמעט כל קידום מקצועי שחוותה היה במקרה וכן, אני מאמינה שהיא באמת אהבה את טד ושלא כמו אייב, הוא באמת התאים לה..מלבד עניין הנישואים כמובן.
petes mom
פיט, הדמות שכולם אוהבים לשנוא..או יותר נכון, פשוט שונאים. אני אוהבת את פיט. כן, הוא מפונק, כפוי טובה, מלא בעצמו ומרגיש שהכל מגיע לו אבל בסופו של יום הוא מחפש את עצמו. העונה הוא הצליח להגיע הכי קרוב ללהיות דון, כ"כ הצליח עד שהבין שזה הדבר האחרון שהוא רוצה.
אני לא חושבת שעצוב לו שאמו נפטרה, אני מאמינה שהוקל לו באמת אבל אני כן מאמינה שהוא מתחרט על כך שפירק את המשפחה.

"It going to take you a moment to realize where you are, you're free"
"It's not the way I wanted it"
"Now you know that"
אפשר להגיד שזה רק פיט מתלונן עוד פעם על כך שהוא אף פעם לא מקבל את מה שהוא רוצה אבל אני ראיתי בסצינה הזאת הודאה על כך שהוא טעה, שהוא רצה את הדברים הלא נכונים. אם זה לא מספיק, אני מאמינה שבאמת כאב לו לאבד את GM, הוא היה מוכן להקריב את העין שלו בשביל החשבון הזה, חבל שהוא לא יודע לנהוג.
אפילו סטן שבר לי את הלב קצת. לשם שינוי היה משהו שהוא ממש התרגש לקראתו, הוא רצה להקים סוכנות בקליפורניה, הוא חלם על לקחת משרד קטן ולהפוך אותו לחברה גדולה והוא סמך על דון עם החלום הזה וזאת הייתה הטעות שלו. מזכיר לי, בצורה אקראית למדי, שיר של רג'ינה ספקטור
"As soon as you say your idea out loud
Then it can go and live on its own
And you will miss it oh so much
And you will wait for it's return
And you will wish it were your own
But ideas that left never come back home"
מייגן חשבה שהיא יכולה לשמוח לרגע. דון עשה מה שהוא עושה הכי טוב, מכר לה אשליה, הפנטזיה שהם יחזרו לקליפורניה, הקריירה שלה תשגשג ומערכת היחסים שלהם תחזור להתחלה, לשלמות שהיא הייתה בחופשה הקצרה שהם בילו שם. ברגע שהוא הודיע לה שהנסיעה שלו בוטלה הוא אפילו לא ניסה, הוא הציע מערכת יחסים דו-חופית, הדבר האחרון שיעבוד בזוגיות המתפרקת שלהם. וכל זה תוך מעשה לא אנוכי ונתינת גלגל הצלה לטד, סוף סוף, אחרי כל מה שעשה לו במהלך כל העונה. ממש כל חדשה רעה שהגיעה אל דמות בפרק הייתה מלווה בצד השני של המתרס, מה שהפך את החדשה לממש טראגית. אנחנו יודעים שדון באמת רצה לברוח לקליפורניה ולא לוותר על זה, הוא לא רצה לפגוע במייגן ככה ולכן זה הופך את הסיטואציה לקשה יותר.
"I used to feel pity for them but now I realize we're all in the same boat"
betty sad madmen
אך מי שממש הביאה אותי לדמעות הייתה בטי. אני חושבת שזו העונה שהכי הבנתי את הדמות שלה והתחברתי אליה.
"The good is not beating the bad, she obviously needs more than I can give her".
הבנתי שכל מה שבטי רוצה זה את טובתה של סאלי וכל מה שהיא עושה זה מה שהיא למדה מאימה, היא לא מכירה או יודעת משהו אחר והעונה בכלל אין לה מושג למה הבת שלה מתפרקת.
היחיד שאני מרגישה שהצליח להשתנות העונה, גם אם רק ממש קצת, הוא רוג'ר. הוא ללא ספק בודד, מלא חרטות ורוצה שינוי בחייו. הוא אומנם קיבל הזמנת רחמים להצטרף לארוחת החג של ג'ואן אבל זו עדיין הזמנה והוא כיבד אותה ואפילו את נוכחותו של בוב בנסון, שמפחיד אותי שוב.
bob benson kevin madmen
אם כבר עצוב לי על ג'ואן. הסוף שלה בפרק היה נראה שמח אבל אנחנו יודעים יותר טוב. אנחנו יודעים שגם אם הוא לא מתכוון לכך, בוב בנסון רק משלה אותה שכן אין הוא נמשך אליה בכלל. בנוסף, אנחנו זוכרים איך כל המשרד, כולל פגי, רואה את הקידום שלה לשותפה ומזלזל בגלל שזה היה דרך המיטה ואם זה לא מספיק, אנחנו זוכרים את המאבק שלה להיכנס לתוך עסקי החשבונאות ואיננו יודעים אם השקר שלה ושל פגי צלח או לא, מניחה שנגלה כבר בעונה הבאה.
don draper real home madmen
ואחרון חביב הוא דון. אני לא יודעת איפה להתחיל בכלל. כל עונה דון מוכר לנו את האשליה הכי טובה שלו לכך שהפעם הוא באמת משתנה ובסוף נשאר אותו דבר. בהתחלה ברט ופיט גילו את סוד זהותו, אח"כ בטי ומאוחר יותר הוא הפך את פגי לאנה החדשה וסיפר למייגן הכל. עם זאת, השדים לא עוזבים אותו, אנחנו נחשפים לעוד ועוד טראומות ילדות, לעוד זכרונות, עוד תקריות מפעם שמספקות הסברים על היום והשיא היה הרשי'ס. בפיץ' שלו הוא אומר "The wrapper looked like what was inside" וזה כל מה שהוא רוצה לעצמו, דון רוצה להתאחד עם דיק ולהפסיק עם הזהות הכפולה וזה תהליך שהוא עובר לאורך הסדרה וכנראה לעולם לא יסיים, כמה מסתכל.
כשבטי גילתה את האמת היא עזבה אותו, כשהחברה גילתה את האמת היא בחרה לקחת הפסקה ועכשיו הוא בחר לספר לילדיו את האמת. הוא רמז להם קצת בקליפורניה, כשאמר ששם קוראים לו דיק אבל עכשיו הוא לקח אותם לבית שבו הוא גדל, כשהם בוגרים מספיק בכדי להגיד "This is a bad neighborhood".
שוט יפהפייה סוגר את העונה.  
סוף עגמומי לעונה מבלבלת בסדרה לא פשוטה. יש עוד כ"כ הרבה להגיד וכן, אפשר גם להתלונן על הישירות כמו ה "going down?" שנאמר לדון שנייה אחרי שפגש את דאק והפריים של פגי במשרד (ותודה לשרי שהסבה את תשומת ליבי) אך בפרק הזה היה כ"כ הרבה כאב שהתעלה מעל כל הבעיות. אני לא יודעת אם אפילו הצלחתי להסביר כ"כ את מה שחוויתי אבל ניסיתי. היה עצוב.
מה אתם חשבתם?










3 תגובות:

  1. יפה מאוד. עכשיו הבנתי אותך. מבטיחה לצפות שוב בקרוב והפעם- לנסות לחוש חמלה כלפי כולם.

    השבמחק
  2. יש! זה כל מה שרציתי! :)
    סתם..פשוט התגובה שלך ושל נטליה באמת הפתיעה אותי. אחרי שכתבתי הלכתי לקרוא במקומות אחרים ואני לא לבד. תצטרפי אלינו!

    השבמחק
  3. דווקא בעיניי הסוף אופטימי, לא עצוב. נכון, כולם בירידה, אבל זו "ירידה לצורך עלייה".

    פגי, עם כל הכאב, חכמה יותר. יש לי תחושה שהיא לא תיתן לדבר כזה לקרות לה שוב. אני לא מסכימה שהקידומים שלה הם "במקרה". היא מעולה בתפקיד שלה, ולכן טד שו העסיק אותה בתפקיד בכיר מלכתחילה, ולכן בעלי העסק מרגישים נוח לפטר את דון ולהשאיר אותה אחראית. פגי התחילה מאוד מאוד קטנה, גם בחיים האישיים שלה וגם בחיים המקצועיים שלה, ולאורך כל הסדרה היא כל הזמן גדלה - והיא עוד באמצע התהליך, יש לה עוד הרבה לאן להתקדם.

    פיט במשך כל העונה היה בביצה טובענית של החיים המתפרקים שלו וניסה להלחם ולא כל כך הצליח, ועכשיו, אפילו שזה לא מה שהוא התכוון שיקרה - הוא פתאום בחוץ. אמא שלו מתה, אבל מצד שני, הוא כבר לא צריך לטפל בה. הנישואים שלו מפורקים, אבל מצד שני, הוא כבר לא צריך לנסות להציל אותם. שולחים אותו לסניף קטן בקליפורניה, אבל מצד שני, הוא כבר לא צריך להלחם על המקום שלו בחברה. ועכשיו כשהוא כבר לא צריך להלחם, גם לו יש הזדמנות לגדול.

    ג'ואן - אין לה אהבת אמת, אין לה חברים טובים, אין לה כל כך משפחה והקריירה שלה לחלוטין לא מוגדרת. אבל היא חזקה, והיא מחזיקה מעמד. היא יותר חזקה מבוב בנסון, שצריך להתחנף אליה, ולא נראה לי שהיא לא יודעת את זה - היא פשוט מנצלת את זה לטובתה. לא בצורה רעה, יש בין השניים האלו סימביוזה, זה מצב טוב לשניהם. והיא יותר חזקה מרוג'ר שזקוק נואשות לתמיכה שלה ולגלגל ההצלה הזה שהיא זרקה לו. אני באמת חשבתי שהוא ייקח מנת יתר של משהו וימות. אז זה לא קרה, וזה כבר טוב.

    לגבי מייגן כל העונה הייתה תחושה של "זה לא הוגן, זה לא מגיע לה, מגיע לה מישהו יותר טוב" - ונראה שעכשיו היא מתחילה להבין את זה בעצמה, ועכשיו היא לא מפחדת לדרוש יותר מהחיים שלה. בעונה הקודמת היא היתה מיואשת וחסרת בטחון, ובעונה הזו היא צוברת עוד ועוד ביטחון עד שבסוף היא כבר לא מפחדת להגיד לדון שהיא לא באמת צריכה אותו.
    חוץ מזה, שעכשיו כשפיטרו את דון, אולי הוא יעבור איתה לקליפורניה בכל זאת...

    בטי, אחרי שהיתה כל כך אומללה ואבודה בעונה הקודמת, כבר לגמרי השלימה עם המצב שלה. היא חזרה לעצמה, היא כבר לא מוציאה את התסכול שלה על הילדים, והיא יכולה בלב שלם להגיד, בלי חרטה, שהיא עשתה כל מה שהיא יכולה בשבילם (מה שלא היה נכון בכלל בעונות הקודמות). וגם בטי סוף סוף לא ילדה אבודה כמו שהיתה בעונות הראשונות, היא לא צריכה פסיכיאטרים, היא יודעת לפנות לבעלה או לבעלה לשעבר, ויודעת מה לבקש.

    הצנה האחרונה בעיניי עסקה בכלל בסאלי. בפרק האחרון היא סוף סוף מקבלת את היחס שמגיע לה. ההורים שלה מבינים שהיא כבר לא ילדה קטנה, שמגיע לה יחס של מבוגרת, מגיע לה עצמאות, מגיע לה לדעת יותר על ההורים שלה, מגיע לה שהם יראו שהם סומכים עליה באמת. ואת זה דון מראה לה באופן שרק שניהם מבינים, והילדים הקטנים לא - את גדולה מספיק להבין מה הבניין הצבעוני הזה באמצע שכונה רעה, ואת גדולה מספיק להבין מה זה אומר לגביי שגדלתי בכזה מקום, ואת גדולה מספיק להבין שזה לא משהו שמדברים עליו עם ילדים קטנים. וסאלי מבינה.

    וכמובן שדון היה צריך להגיע לאיזה מקום של השלמה עם הפגמים שלו בשביל להגיד את הדברים האלו, גם לשותפים שלו בעבודה וגם לבת שלו. ובפרק האחרון, בעזרת טד שו, הוא מבין את עומק הבעייה שלו, והוא מבין שלברוח, במקרה שלו, ממש לא יעזור. השלב הראשון בדרך לפתרון הוא להכיר בבעייה - ועכשיו כשזה קרה, דון יכול סוף סוף להתחיל לעבוד על באמת לפתור את הבעיות שלו.

    בעיניי זה מאוד אופטימי.

    השבמחק