דקסטר הייתה אחת הסדרות שהכי אהבתי לסקר בבלוג אך בעונתה האחרונה יצא שלא כתבתי ולו פוסט בודד אחד – התירוץ הוא המחסור בזמן, הסיבה האמיתית היא חוסר עניין. העונה האחרונה של הסדרה, שבעונותיה המוקדמות הייתה אחת האהובות עלי, נצפתה בחצי עין דרך גלגולי עיניים חוזרים ונשנים, פיהוקים ותחינות שהסוף יגיע, והנה ממש שנייה לפני שנגמר החלטתי לשבת לכתוב כמה מילים, תלונות, על העונה האחרונה. כרגיל, ספוילרים עד לפרק 11 בעונה השמינית ששמו Monkey in a Box ששודר בתאריך 15.09.13 בארה"ב.
לדקסטר היו ארבע עונות טובות. ארבע עונות תבניתיות, לא מושלמות, אך ממש מהנות ומותחות. למיטב זכרוני היה בהן איזון בריא של סצינות פעולה מעט לוקות בהגיון יחד עם דרמה. דקסטר היה אנטי גיבור שתמיד היה קל להזדהות איתו – מחוץ לחברה אבל מעמיד פנים שהוא חלק מהחברה, מבטיח לנו שהוא לנצח רוצח אך לומד עם הזמן שגם את הקוד לפעמים צריך לשבור, מראה לנו את כל המוגבלויות הרגשיות שלו אך מפנה מספיק מקום בלב לריטה, לילדים ולדב – גם אם זה מזויף, זה זיוף טוב.
תמיד היו לסדרה מגבלות, הדמויות המשניות היו פלקטיות מדי, היה רוצח עונתי אותו תמיד דקסטר היה תופס בסוף ודקסטר היה מושלם מדי, מסתכן ולא נתפס, אבל במידה שניתן להאמין בה.
העונה הרביעית שברה את התבנית עם מותה של ריטה. מבחינתי, בזמנו זו הייתה ההפתעה המושלמת, לא ראיתי את זה בא בכלל ועם זאת זה הסתדר מצוין. טרינטי, הרוצח המסוכן שידע יותר מדי, פגע בדקסטר ובצופים באמת. ברקע התחלף גם שואוראנר לסדרה והמשכנו לעונה החמישית.
סוף עונה ארבע הייתה נקודה שבה לא מעט צופים שאני מכירה הפסיקו לראות אך אני המשכתי, אוהבת את הסדרה יותר מתמיד, גאה בתעוזת התסריטאים וסקרנית להמשך ולמרות שבדיעבד אני יכולה לראות איך הסדרה התחילה להיהרס בדיוק שם, עדיין שמור מקום בליבי לעונה החמישית.
בעונה החמישית דקסטר התחיל להרגיש. לפני כן הוא לא היה לחלוטין נטול רגשות אך הן התעצמו ותפסו מקום יותר מרכזי בעונה הזו – הוא התאהב בלומן, הרציחות התחילו להיות פחות נקיות (זוכרים שהוא שט בסירה ורוצח אדם רנדומלי בלי kill room? בלי לנקות יותר מדי? באור יום?) והמרדף הפך ליותר נקמני, עם ג'ורדן צ'ייס וחבריו האנסים, אך יותר מכל אלה – התבנית נשברה. התבנית, שמותה של ריטה ריסקה, לעולם לא ממש חזרה. הפעם, בפעם הראשונה, לומן שידעה את סודו של דקסטר עזבה, בחיים, נושאת את הסוד איתה, במקום למצוא את מותה.
מצחיק, בסוף העונה החמישית כתבתי בפוסט את הפסקה הבאה:
נקודת האור בעזיבה של לומן מבחינתי היא שדקסטר לא יקבל חיים נורמלים, מערכת יחסים אוהבת, מבינה וכנה ובתור רוצח סדרתי הוא לא יכול לנהל כאלה. תמיד דואגים להבהיר לנו בדקסטר שהוא לא יכול לקבל את הכל, ברגע שנישא לריטה והתחיל לנהל איתה מערכת יחסים אוהבת, עם רגשות וכנות מצידו של דקסטר, הוא איבד אותה.עכשיו, שנייה לפני הפרק האחרון, המצב נראה אחרת.
העונות השישית והשביעית היו לא מוצלחות – אני לא ארחיב עליהן יותר מדי, סיקרתי את שתיהן בבלוג (לרשימת הפוסטים), אך היה בהן בלגאן מוחלט. העונה השישית ניסתה להיות מתוחכמת ובמקום מצאה את עצמה צפויה כשכל האינטרנט רעש וגעש, שבועות לפני הגילוי, שהרוצח הוא טראוויס ושהוא מדמיין את גלר. בנוסף, הסדרה הציגה את לואיס, אחת הדמויות המיותרות בתולדות הסדרה, שנשאה כ"כ הרבה הבטחה אבל אז פשוט נרצחה. השביעית לא הציגה אף רוצח סדרתי שליווה את העונה, מלבד האנה, שלצערי גם חזרה העונה, והרבה עלילות שהתחילו ונגמרו מהר מדי, פשוט מדי, ללא קשר לכלום (זוכרים את אייזק? את הפאנטום? את הצרות של קווין והחשפנית? ואוו. כמה שטויות בעונה אחת).
העונה השמינית המשיכה את האכזבה של השביעית. העונה הזו הייתה אמורה לעשות דבר אחד טוב- להכין אותנו לסוף. הרבה חשבו, כך גם אני, שדרך חקירת הרצח של לה גוורטה, בטיסטה יגיע אל דקסטר. לא סוף מושלם, אך מאוד מתאים לסדרה – סוף שבו הצדק מנצח. למרות שהסדרה הראתה שמערכת הצדק לא עובדת, תמיד דאגו להראות לנו שלמרות הכל הצדק עצמו מנצח, גם אם זה רוצח סדרתי שמביא את הצדק.
סוף אפשרי נוסף היה שדקסטר ימצא את מותו. העונה הייתה יכולה להציג רוצח סדרתי נוסף שחותר אל הצדק, או אחד כ"כ נורא וחזק שירצח את דקסטר ואנחנו נוכל לעזוב בתחושה שדקסטר היה צדיק אבל הרוע הביס אותו.
היה אפשר גם שאחד מהשוטרים *אהמ*דב*אהמ* ירצחו אותו ושוב חזרנו לכך שהצדק מנצח. למרות הכל, למרות שמדובר בסדרה שפעם הייתה לה מידת מה של תעוזה, לא ציפיתי לסוף מהפכני אלא לסוף שבו הגיוני שדקסטר ימות או יענש וזה יעמוד בקו ישר עם המוסריות של הסדרה, אך לצערי נראה שאפילו לרצוח את הרוצח הם לא מסוגלים.
מעבר לעובדה שכל העונה הזו התעסקה בעלילות תפלות, לא מעניינות, מנותקות, שלא טופלו כהלכה (עם היוצא דופן של דב ודקסטר שלפחות היו קצת מעניינים והגיוניים), הסדרה בחרה לתקן את דקסטר. בפרק האחד לפני האחרון דקסטר איבד את הרצון לרצוח. האהבה שלו להאנה הראתה לו את האור, הוא אדם מתוקן, love conquers all ואני כבר הולכת להקיא פה רגע בצד.
שלא תבינו אותי לא נכון, מותר לסיים סדרות ככה. האהבה היא ערך עליון בהמון סרטים, סדרות, ספרים ושאר מצרכי תרבות אבל דקסטר? שזייף רגשות? שאמר שלעולם לא יבין אותנו, פשוטי האדם הלא פסיכופטים? דקסטר, שהסבירו לו ולנו במהלך העונה איך מבחינה פיזית המוח שלו בנוי אחרת? דקסטר, שהכימיה שלו עם האנה, סליחה כל מעריצי איבון, שואפת לאפס? דקסטר שפתאום, יום אחד, הוא כ"כ אוהב שזה נעלם?
שום תהליך הדרגתי, שום כלום. יש אהבה והיא מנצחת.
כל זה ולא התחלתי להתלונן אפילו על כל הסצינות חסרות ההיגיון, כל המהלכים הצפויים וכל הרומנטיקה המזויפת בין קווין לדב.
אני לא יודעת איך הסדרה תגמר אבל איך שזה לא יהיה, אין כל קשר לאיך שהיא התחילה וחבל. העונה הזו הייתה קשה לי יותר מכולן ואני חושבת שהעובדה שלא כתבתי על פרק בודד אחד מעידה על כך.
הפוסט הזה יצא ארוך משתכננתי, אך עדיף פוסט ארוך מלא פוסט בכלל. :)
תודה שקראתם ואשמח לשמוע מה אתם חושבים על הפוסט, העונה האחרונה, תחזיות לפרק האחרון וכמה סבלתם/נהניתם העונה או כל דבר אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה