יום רביעי, 23 ביולי 2014

מחשבות על "לנשק את ג'סיקה סטיין"

    פוסטר הסרט לנשק את ג'סיקה סטייןהחלטתי לכתוב על סרט כי לא לשווא למדתי 4 שנים קולנוע! השינוי נובע מכך שכתבתי פוסט אחד בודד בשנת 2014 והחלטתי שהגיע הזמן לכתוב, על מה שמתחשק, על מה שיש ופשוט לזרום עם זה.

    כמה מילים על הסרט: "לנשק את ג'סיקה סטיין" יצא בשנת 2001 והינו קומדיה רומנטית. הסרט מבוסס על מחזה בשם "ליפשטיק" שבו כיכבו שתי כוכבות ותסריטאיות הסרט: ג'ניפר ווסטפלדט והת'ר יורגנסן. הסרט בבימויו של צ'רלס הרמן – וורמפלד.

    אם אתם תוהים איך הגעתי לצפייה האקראית בסרט הזה אז הסיפור הוא כזה- מאסתי מהחדשות, הדיכאון והדמעות וחיפשתי אסקפיזם טהור. זפזפתי בין הערוצים (מעשה נדיר ביום יום, אבל בגלל הדבקות בחדשות והאבטלה התעסוקתית המצב קצת השתנה) ומצאתי את הסרט "חברים עם ילדים". הקאסט היה נראה מבטיח ובמהירות נדבקתי למסך, נהניתי מכל רגע וגם עליו יש לי מה להגיד, אבל לא הפעם. מה שהכי הפתיע אותי בסרט היה שהתסריטאית, הבמאית וכוכבת הסרט היא לא אחרת מאשר ג'ניפר ווסטפלדט, שאני מכירה בעיקר בתור בת זוגתו של ג'ון האם. ידעתי שהיא שחקנית, אבל לא היה לי מושג שהיא מפעל יצירה שכזה. כמו שאני נוהגת לעשות עם הפתעות חיוביות כאלה, נשאבתי למעמקי הIMDB והויקיפדיה שלה וגיליתי שזו אומנם הייתה בכורת הבימוי אבל הסרט השני המדובר שלה, הוא גם הראשון שכתבה את תסריטו, והוא לא אחר מ"לנשק את ג'סיקה סטיין". קראתי את התקציר ואז עוד קצת, ראיתי דירוגים והחלטתי ללכת על זה. בלילה חסר שינה ראיתי את הסרט מ3 וחצי בבוקר ועד 5 ולא ממש יכולתי לשחרר אותו ולישון. וככה, כמעט 24 שעות אחרי אני יושבת להתמודד איתו.

    **הפוסט כולל תקציר לסרט וספוילרים כלליים**

    הסרט מגולל את עלילותיה של ג'סיקה, עורכת עיתון ניו יורקי, נוירוטית להחריד, יהודייה בת 28 ורווקה. ג'סיקה יוצאת לרצף פגישות עיוורות מבדרות להפליא, אך נוראיות, ומתייאשת מעולם הדייטינג. התמונה משתנה כאשר מודעה בעיתון מושכת את תשומת ליבה. היא מגלה במהירות כי המודעה היא תחת נשים מחפשות נשים, נרתעת, מתביישת ונבוכה, אך מחליטה לנסות ולהתנסות ונפגשת עם מפרסמת המודעה, הלן קופר. מכאן הסיפור הופך להיות מורכב, מצחיק, מפתיע ומשונה.

    ג'ניפר ווסטפלדט, הת'ר יורגנסן בסרט לנשק את ג'סיקה סטיין

    הלן קופר היא ההפך המוחלט של ג'סיקה, יש לה גבר לכל צורך והיא מחליטה בלב שלם לבחון ולבדוק את המין הנשי. היא רגועה, מפוקסת, משוחררת ונינוחה. המפגש הראשון ביניהן הוא מצוין ומבדר כאשר בסופו, כשג'סיקה עומדת לעזוב, הלן מנשקת אותה והמעשה מותיר את שתיהן מבולבלות אך סקרניות.

    אינני רוצה להיכנס לרזי העלילה מפאת ספוילרים ולכן אדבוק בביקורת כללית: ברוב הסרט הרגשתי נינוחות וממש התרגשות לנוכח ההתייחסות למיניות, משיכה ומערכות יחסים, מעין שחרור מהדיכוטומיות וההבניות החברתיות המוכרות והרגשה שהכל מותר, ואם זו אהבה אז זו אהבה. כל זה תוך כדי יחס לבעיות החברתיות והשיפוט שבאמירות כגון: "את לא לסבית, לא יכול להיות שאת מאוהבת באישה" "אם את לא מוגדרת מינית את יוצרת שם רע לקהילה ההומו-לסבית" "נולדים עם נטייה מינית" וכהנה וכהנה וכן התמודדות עם משפחה, דת וכו'.

    עד כה, נראה מושלם. עם זאת, הסרט בסופו נשבר. אומנם מההתחלה שמר על קו הקומדיה הרומנטית הקלאסית, שני הפכים נפגשים, במקרה הפעם מדובר בשתי נשים, אך הסוף הוא שונה. ובמקום לשמוח מהשינוי מהסוף, שכן שבירת התבנית היא ברכה, הרגשתי ייאוש קל לנוכח ההתמודדות והבחירה עם הסוף הזה. למרות שהסרט שמר על המבנה הקלאסי, התוכן היה מרענן, אמיץ ושונה ואילו הסוף סימן נסיגה.

    פה ושם ישנן גם כמה שאלות לא נענו, נושאים שטופלו בקלות רבה מדי ופספוסים, זאת לצד סצינות נהדרות, הופעת משחק מדהימה מטובה פלדשוש, שמשחקת את אימה של ג'סיקה והמון רגעים מצוינים.

    ג'ון האם ג'ניפר ווסטפלדט בסרט לנשק את ג'סיקה סטיין

    עוד ניתן למצוא: הופעת אורח מהבן זוג במציאות, אך לא על המסך, ג'ון האם והופעה מפתיעה מסקוט כהן, הלא הוא מקס מדינה מ"בנות גילמור", בתור הבוס המניאק של ג'סיקה.

    פינת התכלס (אפשר לאמץ זאת מבצק אלים?) סרט חמוד, מצחיק, מפתיע ומומלץ, במיוחד למי שמחפש קומדיה רומנטית אינדית, אך הסוף בעייתי.
    ו- ג'ניפר ווסטפלדט, תכתבי עוד סרטים ותמשיכי לככב בהם, כן.

3 תגובות:

  1. גם אני נהניתי מהסרט, אבל חשבתי ש"חברים עם ילדים" ממש גרוע.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מבינה איך אפשר לחשוב ככה. :(
      סתם, אני מבינה, יש לי חולשה לז'אנר ובתוכו לאלמנטים מסויימים שכולם חזרו והופיעו ב"חברים עם ילדים".

      מחק
  2. מממ.. נשמע מעניין. אצפה בקרוב! :)

    השבמחק